<h1>ספר הנייר הלכ' שכיב מרע</h1>
<h2>דף ט.</h2>
הכותב כל נכסיו לעבדו ועמד חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד שהרי יצא לו שם בן חורין עליו. המפרש לים והיוצא בקולר והמסוכן שהכביד עליו חליו כל אחד מארבעתן יש לו דין מצוה מחמת מיתה ומתקיימין מתנתו, ואם עמד או ניצל אפילו קנו מידו במקצת חוזר כדין מצוה מחמת מיתה. ש"מ שניתק מחולי לחולי אם לא עמד והלך לשוק על משענתו מתנתו מתנה. עמד על משענתו בשוק בין חולי לחולי אומדין ע"פ רופאים אם מחמת חולי הראשון מת מתנתו שנתן בראשון מתנה, ואם לאו אין מתנתו קיימת. הלך בשוק בלא משענתו אפילו אומד אינו צריך ובטלו מתנותיו. מתנת שכיב מרע שאין כתוב בה שמת מחולי זה אם העדים מצוין לשאל להם הרי זה נשאל להם, ואם אינם שם אעפ"י שזה המצוה מת הרי זה בטלו מתנותיו כי שמא לא מת מאותו חולי והנכסים בחזקת היורשין עד שיביא המקבל ראייה שמת מאותו חולי שמצוה בו. רב היי גאון פסק כי שכיב מרע שאמר אל תגלו מתנה זו ואל תודיעוהו אלא לאחר מותו צוה לגלותה [הרי זו מתנה קיימת], ומצוה מחמת מיתה אין צריך לומר גלו(י) אותה. שכיב מרע שאמר יירש פלוני נכסי או מקצת או אמר יחזיק או יזכה או יקנה כולן לשון מתנה הם. וכן אם אמר יחסן או יירש למי שראוי ליורשו הרי זה קנה, אמר יהנה פלוני בהן או יעמוד בהן או ישען בהן הרי זה לא קנה.
<h2>דף יד:</h2>
אמר רבא שכיב מרע שאמר והודה שיש לפלוני מנה בידו ואמרו יתומים חזר בו וחזר ואמר לנו פרעתיו נאמנין ונשבעין על זה שבועת היסת. אמר תנו ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתיו אין נאמנין. שכיב מרע שאמר טעיתי ולא היה דעתי צלולה נאמן, אבל יתומים שאמרו אבינו טעה אינן נאמנין. אמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים נתננו אין נאמנין שהרי לא אמר תנו, [אמר תנו] ואמרו יתומים [נתננו] נאמנין בשבועת היסת. שכיב מרע שנתן מנה לאחד ואמר לו להוליך מנה לפלוני והלך ומצאו שמת אם היה קיים בשעה שקבל השליח מיד שכיב מרע המנה לידו ינתן ליורשיו של מי שנשתלחו לו שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו, ואם לאו יחזרו ליורשי משלח שאין קניין למת. שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני [פירות] דקל זה לא אמר כלום שלא הקנה לו בדבר שיש בו ממש דהרי הם כדיבור ושינה, אבל אמר תנו בית זה לפלוני וידור בו עד זמן פלוני או תנו דקל זה כדי שיאכל פירותיו עד זמן פלוני דבריו קיימין שהרי הקנה לו גוף הבית או גוף הדקל.
<h2>דף נב.</h2>
שנים שנכנסו לבקר החולה רצו הוו דיינין רצו הוו עדים ובודקין בו בדברים ושואלין מדברי העולם לראות אם דעתו מיושבת וצלולה עליו וישמעו דבריו ויכתבו שם לזכרון את אשר צוה מנכסיו, ואם ימנה אפוטרופא על נכסיו יכתבו ואין צריך לישבע דאמ' מינוהו ב"ד ישבע מינוהו אבי יתומין לא ישבע, או אשתו יכול לעשותה אפוטרופא או אחד מבניו הגדולים. ואחרי שמינה אפוטרפא על נכסיו ויצוה עליהם יזכרו לו הדרך אשר הוא הולך בה דאורחין רחיקין וזודין קלילא, ושיתן כופר פדיון נפשו אולי (ישיב) [ישוב] השם מחרון אפו ונחם על הרעה וירחם עליו.
<h2>דף עב.</h2>
החולה שרצה לגרש אשתו על תנאי כדי שלא תהא זקוקה ליבם לאחר מותו ואם עמד לא יהא גט ואינו רוצה לגרשה מעכשיו כדי שלא תטרף דעתו עליו, כותב הגט ויצוה לסופר לכתוב גט לאשתו לשם כריתות ולעדים לחתום כחומר וכתיקון וסדר שאר גט בריא וחתימת עדים כהלכתו וקריאה קודם וכל הסדר הכתוב בהלכות גיטין ויתננו לידה בפני שנים אחרים מעידי עדות מסירה, ואומר כך בעת נתינתו לידה הרי זה גיטך אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט מעכשיו והרי את מגורשת ממני והרי את מותרת לכל אדם, ואם לא מת לא יהא גט.
הגהה. דלא לקדים פורענות לנפשי'. ואם לא אמר זה התנאי ועמד אינו חוזר שאין גיטו כמתנתו דמתנה אם עומד חוזר וגיטו אינו חוזר.
ונותנין בידה ותהא פתוחה בעת הנתינה ויתננו בקופסא. ואם עמד אינו גט, ואם מת הרי זה גט גמור והוא שיגיע לידה קודם שימות. ותזהר מלהתייחד עמו. אמר הרי זה גיטך מעכשיו אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת הרי זה גט ואם לאו אינו גט, ואם ניתק מחולי לחולי ולא הלך בשוק הרי זה גט ואפי' אומד אינו צריך.
הגהה. כתב ר"ת בסדר גט שלו גבי שכיב מרע שא"ל ואם מתי יהא גט מעכשיו. שאם יאמר מהיום אם מתי ומת באותו היום שמא אמר בסוף היום יהא גט ובכבר מת ואין גט לאחר מיתה. וכן עמא דבר. עכ"ל ההגהה.
<h2>דף עה.</h2>
שכיב מרע הנותן גט על תנאי צריך לכפול תנאו כבני גד ובני ראובן וצריך שיאמר מעכשיו, אמנם אומר ר"י כי יכול להיות אם אמר סתם שיהא תנאי זה כתנאי בני גד ובני ראובן יכול להיות שיועיל בלא כפילות תנאי, ויש הרבה דברים שאפילו בלא תנאי מועיל כאילו התנה כגון שטר מברחת, וכן זבין ולא איצטריכו ליה זוזי דהדר זביני. ויש דברים שאין צריכים רק גילוי דעת ואם לא באמירה דברים שבלב הוו דברים כי ההיא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארעא ישראל, ואע"ג דאמר רבא לא הוו דברים ה"מ גבי ממונא אבל היכא דמיתעגנא מועיל בלא תנאי כפול אי תקיף ליה עלמא. ההוא דכתב אפני' דמעלי שבתא למחר תקיף ליה עלמא. ואמר רבא שיקנה לה השכיב מרע החדר אשר הגט בתוכו ותלך האשה ותנעול הדלת כדין חזקת הבתים ונמצא גיטה וחצירה באין כאחד, למדנו משם דמגרשין בשבת בשכיב מרע היכא דתקף ליה עלמא, למדנו הא דאמר נעל הוי חזקה דאין רוצה תיקון מנעל, דבשבת לא היה מתקן המנעל רק נעילת דלת, ולמדנו שאסור לטלטל הגט בשבת כדפי' רש"י, ודווקא גט אבל שאר כתבים מותר לטלטל לפי שראויין לצור ע"פ צלוחיתו ומטעם זה אפילו נייר חלק מותר לטלטל, ודווקא בימיהם שלא היה כתב רק בעל פה אבל לדידן שכל התורה בכתב מותר לטלטל.
<h2>דף עה:</h2>
החולה שרצה לגרש אשתו על תנאי כדי שלא תהא זקוקה ליבם לאחר מותו ואם עמד לא יהא גט ואינו רוצה לגרשה מעכשיו כדי שלא תטרף דעתו עליו, כותב הגט ויצוה לסופר לכתוב גט לאשתו לשם כריתות ולעדים לחתום כחומר וכתיקון וסדר שאר גט בריא וחתימת עדים כהלכתו וקריאה קודם וכל הסדר הכתוב בהלכות גיטין ויתננו לידה בפני שנים אחרים מעידי עדות מסירה, ואומר כך בעת נתינתו לידה הרי זה גיטך אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט מעכשיו והרי את מגורשת ממני והרי את מותרת לכל אדם, ואם לא מת לא יהא גט.
הגהה. דלא לקדים פורענות לנפשי'. ואם לא אמר זה התנאי ועמד אינו חוזר שאין גיטו כמתנתו דמתנה אם עומד חוזר וגיטו אינו חוזר.
ונותנין בידה ותהא פתוחה בעת הנתינה ויתננו בקופסא. ואם עמד אינו גט, ואם מת הרי זה גט גמור והוא שיגיע לידה קודם שימות. ותזהר מלהתייחד עמו. אמר הרי זה גיטך מעכשיו אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת הרי זה גט ואם לאו אינו גט, ואם ניתק מחולי לחולי ולא הלך בשוק הרי זה גט ואפי' אומד אינו צריך.
הגהה. כתב ר"ת בסדר גט שלו גבי שכיב מרע שא"ל ואם מתי יהא גט מעכשיו. שאם יאמר מהיום אם מתי ומת באותו היום שמא אמר בסוף היום יהא גט ובכבר מת ואין גט לאחר מיתה. וכן עמא דבר. עכ"ל ההגהה.
<h2>דף עז:</h2>
שכיב מרע הנותן גט על תנאי צריך לכפול תנאו כבני גד ובני ראובן וצריך שיאמר מעכשיו, אמנם אומר ר"י כי יכול להיות אם אמר סתם שיהא תנאי זה כתנאי בני גד ובני ראובן יכול להיות שיועיל בלא כפילות תנאי, ויש הרבה דברים שאפילו בלא תנאי מועיל כאילו התנה כגון שטר מברחת, וכן זבין ולא איצטריכו ליה זוזי דהדר זביני. ויש דברים שאין צריכים רק גילוי דעת ואם לא באמירה דברים שבלב הוו דברים כי ההיא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארעא ישראל, ואע"ג דאמר רבא לא הוו דברים ה"מ גבי ממונא אבל היכא דמיתעגנא מועיל בלא תנאי כפול אי תקיף ליה עלמא. ההוא דכתב אפני' דמעלי שבתא למחר תקיף ליה עלמא. ואמר רבא שיקנה לה השכיב מרע החדר אשר הגט בתוכו ותלך האשה ותנעול הדלת כדין חזקת הבתים ונמצא גיטה וחצירה באין כאחד, למדנו משם דמגרשין בשבת בשכיב מרע היכא דתקף ליה עלמא, למדנו הא דאמר נעל הוי חזקה דאין רוצה תיקון מנעל, דבשבת לא היה מתקן המנעל רק נעילת דלת, ולמדנו שאסור לטלטל הגט בשבת כדפי' רש"י, ודווקא גט אבל שאר כתבים מותר לטלטל לפי שראויין לצור ע"פ צלוחיתו ומטעם זה אפילו נייר חלק מותר לטלטל, ודווקא בימיהם שלא היה כתב רק בעל פה אבל לדידן שכל התורה בכתב מותר לטלטל.
